<h1>ראבי"ה סימן רצ"ו</h1>
<h2>דף קלט:</h2>
אמר רבה בר רב הונא מערים אדם על המשמרת ביום טוב לתלות בה [רימונים ותולה בה שמרים אמר רב אשי והוא דתלה בה] רימונים, דלא מינכרא מילתא. אמרו ליה רבנן לרב אשי חזי מר האי צורבא מרבנן ורב הונא בר חלון שמיה דשקל ברא דתומא ומנח בברזא ואמר לאצנועיה קמיכוינא ואזיל ונאים במברא ועבר להך גיסא וסייר פירי ואמר אנא למינם קמיכוינא אמר ליה הערמה מדרבנן היא וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחילה. מתוך פירוש רבינו שלמה משמע שהאיסור משום שמעביר המים, ואני קבלתי שהאיסור משום דסייר לפירי, כדמשמע בפרק שואל [ק"נ ע"א] שאסור, דכתיב ממצוא חפצך וגו'. ומשום אין שטין על פני המים [אין] לחוש, [ששט] בעצמו שני, שאז חשו חכמים שמא יעשה חבית של שייטין (ואם כן הוא משיט דבר אחר מכוחו ואסור) כמו שכתבתי לעיל בהילכות רחיצה בפרק כירה, [אבל כאן הוא משיט דבר אחר מכחו, ואינו אסור]. ושמא יש לומר דגם במברא גזרו הא אטו הא, ואפילו בתוך התחום. וראוי לאדם כשר להזהר מלהשיט ספינות העומדות על שפת הנהר.
